חופשה שנתית:
כמה ימים מגיעים, ומה עם פדיון
12 ימי עבודה בשנים הראשונות, יותר עם הוותק. ומה שלא ניצלתם לא נעלם כשעוזבים.
בכתבה הזו
אז מה זה בתכל'ס?
חוק חופשה שנתית קובע מינימום של ימי חופשה בתשלום לכל עובד, לפי הוותק אצל אותו מעסיק. החוק סופר ימים ׳קלנדריים׳, כולל ימי המנוחה השבועית. בחמש השנים הראשונות — 16 ימים. בשנה השישית — 18. בשביעית — 21. ומהשמינית מוסיפים יום בכל שנה, עד 28. בתרגום לימי עבודה, בשבוע של 5 ימים: בשנים 1–5 זה 12 ימי עבודה, בשנה השישית 14, בשביעית 15, ומשם עלייה הדרגתית עד כ-20. בשבוע של 6 ימים: 14 ימים בשנים הראשונות, ועד 24. המכסה בשנים הראשונות עלתה בתיקון לחוק, והגיעה ל-16 ימים מ-1.1.2017. מי שעבד פחות ימים מהסף שבחוק (200 ימים בשנה, ובמקרים מסוימים 240) זכאי לחלק יחסי. צו הרחבה, הסכם קיבוצי או החוזה האישי יכולים לתת יותר, אבל לא פחות. עובדים בשכר שעתי או יומי שעומדים בתנאי הזכאות מקבלים חופשה כמו עובדים חודשיים. ומה מקבלים בזמן החופשה? עובד בשכר חודשי מקבל את המשכורת הרגילה, כאילו עבד. עובד שעתי או יומי מקבל לפי שכר יומי ממוצע, שהחוק קובע איך מחשבים. על חופשה של שבוע ומעלה, התשלום אמור להגיע מראש.
דוגמה פשוטה
נניח (להמחשה) שאתם עובדים 3 שנים במשרה מלאה, בשבוע של 5 ימים, ובמשכורת של 10,000 ₪. מגיעים לכם 12 ימי עבודה בשנה. בשנתיים האחרונות ניצלתם 7 ימים בכל שנה, ונשארו 10 ימים לא מנוצלים. ואז אתם עוזבים. בחישוב מקובל, שכר יום הוא המשכורת חלקי כ-21.67 ימי עבודה בחודש, כלומר כ-461 ₪. 10 ימים × 461 ₪ = כ-4,600 ₪ של פדיון חופשה, שצריכים להופיע בגמר החשבון. זה כסף אמיתי. לא כדאי לוותר עליו בגלל ׳לא נעים׳. ועוד דוגמה (להמחשה): עובדת בשנה השמינית שלה, בשבוע של 5 ימים, זכאית ל-22 ימים קלנדריים, שהם 16 ימי עבודה. אם היא מנצלת רק 10 ימים בשנה, היתרה מצטברת לשנתיים הבאות, ובעזיבה זה כבר יכול להיות סכום משמעותי.
למה זה משנה?
זה משנה כי ימי חופשה הם חלק מהשכר, גם אם הם לא מופיעים כשורה של כסף כל חודש. מי שלא יודע כמה מגיע לו עלול לקבל פחות מהמינימום, לאבד ימים בתחילת שנה חדשה, או לוותר על פדיון כשהוא עוזב. וגם לכיוון השני: החוק רוצה שתנוחו באמת. לכן אי אפשר ׳למכור׳ ימי חופשה בזמן העבודה במקום לצאת לחופש. בית הדין הארצי לעבודה קבע שתשלום כזה בזמן העבודה לא מחליף חופשה בפועל. הפדיון בכסף שמור לסיום יחסי העבודה. וזכרו שחופשה היא גם עניין של בריאות: מי שלא נח לאורך זמן נשחק, ובסוף זה עולה גם בכסף. ואם אתם לא בטוחים כמה ימים מגיעים לכם, שאלו את מחלקת השכר בכתב, ושמרו את התשובה.
מה עוד כדאי לדעת
צבירה: מה עובר לשנה הבאה
ככלל, את החופשה אמורים לנצל באותה שנה. אבל בהסכמת המעסיק אפשר לנצל לפחות 7 ימים בשנה, ולהעביר את השאר לשנתיים שאחריה. ואם אתם בענף שיש לו צו הרחבה, בדקו את המכסה שם — לפעמים היא גבוהה מזו שבחוק. לפי הפסיקה, שתיקה של המעסיק נחשבת להסכמה לצבירה. ימים שלא נוצלו בזמן עלולים ׳להישרף׳, אבל רק אם המעסיק מוכיח שהציע לכם לצאת לחופש וסירבתם מסיבות שתלויות בכם. אפשר גם לפצל את החופשה, בתנאי שלפחות 7 ימים יהיו ברצף. ובדקו את התלוש: יתרת החופשה צריכה להופיע שם, וזו ראיה חשובה אם תהיה מחלוקת. עוד פרט שכדאי להכיר: ימי חג שנופלים באמצע החופשה לא נספרים כימי חופשה. וימים שבהם קיבלתם דמי מחלה נספרים כימי עבודה לצורך הצבירה.
פדיון חופשה כשעוזבים
כשיחסי העבודה מסתיימים, בהתפטרות או בפיטורים, המעסיק חייב לשלם על ימי חופשה שנצברו ולא נוצלו. הסכום שווה לדמי החופשה שהייתם מקבלים אילו יצאתם לחופשה ביום העבודה האחרון, לפי השכר באותו זמן. אפשר לדרוש פדיון על ימים מהשנה האחרונה ומשלוש השנים שלפניה. ומה עם עובדים זמניים? עובד שעתי או יומי שעבד פחות מ-75 ימים רצופים, בלי חוזה כתוב לתקופה ארוכה יותר, לא צובר ימי חופשה. במקום זה מגיעה לו תוספת של לפחות 4% מהשכר באותה תקופה. ובגמר החשבון, בדקו ששורת הפדיון מופיעה בתלוש האחרון, ושמספר הימים תואם את היתרה שהופיעה בתלושים הקודמים. מהפדיון מנכים מס הכנסה וביטוח לאומי, כמו משכר רגיל.
איך זה עובד? שלושה צעדים פשוטים
הוותק קובע כמה ימים
בודקים את היתרה בתלוש
בעזיבה: פדיון בכסף
צוברים ← נחים ← פודים
שבוע של 5 ימים מול 6 ימים
| שבוע של 5 ימים | קריטריון | שבוע של 6 ימים |
|---|---|---|
| 12 ימי עבודה | שנים 1–5 | 14 ימי עבודה |
| 14 ימי עבודה | שנה 6 | 16 ימי עבודה |
| כ-20 ימי עבודה | בשיא הוותק | 24 ימי עבודה |
מה הדודה בודקת
ותק — כמה שנים אתם אצל אותו מעסיק?
שבוע — אתם עובדים 5 או 6 ימים בשבוע?
יתרה — יתרת החופשה מופיעה בתלוש?
הסכם — יש צו הרחבה או הסכם שנותן יותר?
שבעה ימים — ניצלתם לפחות 7 ימים השנה?
עזיבה — הפדיון נכלל בגמר החשבון?
כמה שווה פדיון חופשה?
הכניסו את מספר ימי החופשה שלא ניצלתם, ותראו הערכה לפי שכר יומי להמחשה של 461 ₪ (משכורת של 10,000 ₪ חלקי 21.67 ימי עבודה).
שאלות נפוצות
כמה ימי חופשה מגיעים לפי חוק?
בשנים 1–5: 16 ימים קלנדריים, שהם 12 ימי עבודה בשבוע של 5 ימים או 14 בשבוע של 6 ימים. מהשנה השישית המכסה עולה בהדרגה, עד 28 ימים קלנדריים.
אפשר לצבור ימי חופשה?
כן, בהסכמת המעסיק. אחרי שניצלתם לפחות 7 ימים בשנה, את היתרה אפשר להעביר לשנתיים הבאות.
מה זה פדיון חופשה?
תשלום על ימי חופשה שנצברו ולא נוצלו, שמגיע כשמסיימים לעבוד. הסכום שווה לדמי החופשה לפי השכר ביום העבודה האחרון.
אפשר לקבל כסף במקום חופשה בזמן העבודה?
לא כתחליף לחופשה. לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, תשלום כזה בזמן העבודה לא נחשב כמתן חופשה.
עובד שעתי זכאי לחופשה?
כן, אם עבד לפחות 75 ימים רצופים אצל אותו מעסיק, או שיש לו חוזה כתוב ליותר מ-74 ימים. אחרת מגיעה לו תוספת של לפחות 4% מהשכר.
כמה ימי חופשה מגיעים בשנה הראשונה?
12 ימי עבודה בשבוע של 5 ימים, או 14 בשבוע של 6 ימים, אם עבדתם שנה מלאה. אחרת — חלק יחסי.
על כמה שנים אפשר לקבל פדיון חופשה?
על ימים מהשנה האחרונה ומשלוש השנים שלפניה. אם היתרה רשומה בתלוש, ייתכן שאפשר לדרוש גם יותר.
איך מחשבים דמי חופשה לעובד חודשי?
עובד בשכר חודשי מקבל בזמן החופשה את המשכורת הרגילה שלו, כאילו עבד. עובד שעתי או יומי מקבל לפי שכר יומי ממוצע שנקבע בחוק.
עוד על כסף יומיומי
זה הסבר כללי, לא המלצה שמתחשבת במצב האישי שלכם. לפני החלטה משמעותית, בדקו את הנתונים והצרכים שלכם. גילוי נאות.